(רש"י)

לעשות מבית הכנסת בית המדרש:

וישרף את בית ה' ואת כל בית גדול. בנבוזראדן כתיב:

תסתיים. יש סימן:

מותר לעשות בית המדרש. אלמא בית המדרש הוי בית גדול:

דיעבד. שמכרוהו כבר כדקתני מכרו תורה ומשום הכי מותר ליקח בדמיו ספר תורה שאם לאו מה יקחו מהם כי קא מיבעיא לן למכור לכתחילה לכך:

חומשין. ספר תורה שאין בו אלא חומש אחד:

אבל לא נביאים וכתובים במטפחות ספר תורה. שמוריד המטפחות מקדושתן:

במטפחות של חומשין. דקא מעלי להו למטפחות:

אבל במטפחות ספר תורה לא. אלמא אין משנין לכיוצא בה אלא למעלה הימנה:

אימא סיפא ולא חומשין במטפחות של ספר תורה. דהא ירידה היא:

וקא מותיב דפא אחבריה. דף נגלל על חבירו:

משום פשיעותא. שמא משימכור שוב לא יקנה ומתוך כך יפסדו הדמים:

כי קאמרינן דמנח לאיפרוקי. שכתוב כבר החדש בבית הסופר ואינו מעוכב אלא לתת לו דמים:

אלא ללמוד תורה. להתפרנס בו כשלומד תורה וקס''ד דה''ה לקנות ספר תורה:

שאינו צריך לו. שיש לו אחר:

אינו רואה סימן ברכה לעולם. באותן הדמים:

שמכרו והותירו. מכרו אחד מן הקדושות הללו ולקחו ממקצת הדמים קדושה מעולה והותירו מהן:

אבל גבו. מעות מן הצבור לצורך ספר תורה וקנאוהו ונותר בידן מן הדמים מותר להורידן שהרי עדיין לא באו לשימוש קדושה חמורה:

שלא התנו. על מנת לעשות רצוננו מן הדמים:

לדוכסוסיא. מפרש לקמן:

כי התנו מאי הוי. הא דמי קדושה הן:

וטעמא דהתנו. כשגבו לעשות רצוננו וחפצנו ממותר הדמים:

פרשא דמתא. בני העיר שוכרין אדם רוכב סוס שיהא להן מזומן לשולחו בשליחות למושל העיר כשיצטרכו:

נותנין. אותה לגבאי אותה העיר כדי שלא יחשדום בפוסקים ואינן נותנין:

וכשהן באים. וחוזרים למקומן תובעים אותן מן הגבאים ומפרנסין בה עניי עירן:

(רש"י)


כוותיה דרב פפי מסתברא, דאמר רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית המדרש, שמע מינה.

דרש בר קפרא: מאי דכתיב (מלכים ב' כ"ה) וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש.

בית ה' - זה בית המקדש, בית המלך - אלו פלטרין של מלך, ואת כל בתי ירושלים - כמשמען, ואת כל בית גדול שרף באש.

רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר: מקום שמגדלין בו תורה, וחד אמר: מקום שמגדלין בו תפלה.

מאן דאמר תורה, דכתיב (ישעיהו מ"ב) ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

ומאן דאמר תפלה דכתיב (מלכים ב' ח') ספרה נא,,, הגדלות אשר עשה אלישע.

ואלישע דעבד - ברחמי הוא דעבד.

תסתיים דרבי יהושע בן לוי הוא דאמר מקום שמגדלין בו תורה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בית הכנסת מותר לעשותו בית מדרש, שמע מינה.

אבל מכרו תורה לא יקחו ספרים וכו'.

איבעיא להו: מהו למכור ספר תורה ישן ליקח בו חדש?

כיון דלא מעלי ליה - אסור, או דלמא כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא - שפיר דמי?

- תא שמע: אבל מכרו תורה - לא יקחו ספרים.

ספרים הוא דלא, הא תורה בתורה - שפיר דמי - מתניתין דיעבד, כי קא מיבעיא לן - לכתחלה.

תא שמע: גוללין ספר תורה במטפחות חומשין, וחומשין במטפחות נביאים וכתובים, אבל לא נביאים וכתובים במטפחות חומשין, ולא חומשין במטפחות ספר תורה.

קתני מיהת: גוללים ספר תורה במטפחות חומשין, מטפחות חומשין - אין, מטפחות ספר תורה - לא.

- אימא סיפא: ולא חומשין במטפחות ספר תורה.

הא תורה בתורה - שפיר דמי אלא, מהא ליכא למישמע מינה.

תא שמע: מניחין ספר תורה על גבי תורה, ותורה על גבי חומשין וחומשין על גבי נביאים וכתובים.

אבל לא נביאים וכתובים על גבי חומשין, ולא חומשין על גבי תורה.

הנחה קאמרת?

שאני הנחה דלא אפשר.

דאי לא תימא הכי - מיכרך היכי כרכינן?

והא קא יתיב דפא אחבריה אלא, כיון דלא אפשר - שרי, הכא נמי כיון דלא אפשר - שרי.

תא שמע: דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבן שמעון בן גמליאל: לא ימכור אדם ספר תורה ישן ליקח בו חדש.

- התם משום פשיעותא, כי קאמרינן - כגון דכתיב ומנח לאיפרוקי, מאי?

- תא שמע דאמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: אין מוכרין ספר תורה אלא ללמוד תורה, ולישא אשה, שמע מינה: תורה בתורה שפיר דמי.

- דלמא שאני תלמוד, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

אשה נמי - (ישעיהו מ"ה) לא תהו בראה לשבת יצרה, אבל תורה בתורה - לא.

תנו רבנן: לא ימכור אדם ספר תורה אף על פי שאינו צריך לו, יתר על כן אמר רבי שמעון בן גמליאל: אפילו אין לו מה יאכל ומכר ספר תורה או בתו - אינו רואה סימן ברכה לעולם.

וכן במותריהן.

אמר רבא: לא שנו אלא שמכרו והותירו, אבל גבו והותירו מותר.

איתיביה אביי: במה דברים אמורים שלא התנו, אבל התנו - אפילו לדוכסוסיא מותר.

היכי דמי?

אילימא שמכרו והותירו - כי התנו מאי הוי?

אלא שגבו והותירו, טעמא - דהתנו, הא לא התנו - לא - לעולם שמכרו והותירו, והכי קאמר: במה דברים אמורים - שלא התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר, אבל התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר - אפילו לדוכסוסיא נמי מותר.

אמר ליה אביי לההוא מרבנן דהוה מסדר מתניתא קמיה דרב ששת: מי שמיע לך מרב ששת מאי דוכסוסיא?

- אמר ליה: הכי אמר רב ששת: פרשא דמתא.

אמר אביי: הלכך, האי צורבא מרבנן דשמע ליה מילתא ולא ידע פירושא - לישיילה קמיה דשכיח קמיה רבנן, דלא אפשר דלא שמיע ליה מן גברא רבה.

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר: בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה - נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן, ומפרנסין בה עניי עירן, תניא נמי הכי: בני העיר שהלכו לעיר אחרת ופסקו עליהן צדקה - נותנין, וכשהן באין מביאין אותה עמהן.

ויחיד שהלך לעיר אחרת ופסקו עליו צדקה - תנתן לעניי אותה העיר.

רב הונא גזר תעניתא, על לגביה רב חנה בר חנילאי וכל בני מתיה, רמו עלייהו צדקה ויהבו.

כי בעו למיתי, אמרו ליה: נותבה לן מר, וניזול ונפרנס בה עניי מאתין - אמר להו: תנינא, במה דברים אמורים - בשאין שם



  מגילה  פרק  רביעי   בני העיר  ( כז· )       Megilah 27a  ❃