(רש"י)

רבי יוסי בר יהודה היא. (דאי רבי לא מהני ליה שינוי דמנתינת מים מיחייב אפילו במידי דלאו בר גיבול כדאמרינן גבי מורסן אבל לרבי יוסי בר יהודה) דאמר עד שיגבל הכא גובלין כלאחר יד כדמפרש ואזיל והנ''מ הוא דקא משני:

שבוחשין. בתרווד דהיינו גובלין:

ושותים זיתום המצרי. דבלאו רפואה נמי משקה הוא דתנן כל המשקין שותה אדם לרפואה (לנגיל דף קט:):

בעבה. אין גובלין ברכה בוחשין שאין זו לישה:

בחול נותן החומץ כו'. כלומר כן דרכו בחול:

לגבלא דבי נשיה. שומר בהמות אביו ומגבל מאכלן:

דקא גביל. מורסן ע''י שינוי:

בטש ביה. דהא לכולי עלמא אבל לא גובלין תנן:

גובלין. מורסן ע''י שינוי כדמפרש ואזיל והוא דקא משני:

ולא מספין. לתורי אין מאמירין אותן:

ודלא לקיט בלישניה. עגל קטן שעדיין לא לומד לאכול:

והני מילי. דאמרן דמותר לגבל מורסן:

שתי וערב. פעם אחת מוליך המקל שתי ופעם אחת ערב:

מנערו לכלי. והוא מתערב מאליו:

אפינקסיה. לוחות קשורות זו עם זו כאותן של סוחרים:

. מהו לפרק. לתת מתוך כלי שלפני בהמה ז''ו ולתת לפני חברתה:

חדא קמי חדא. מילתא באפי נפשה היא חדא מדה שרגילין לתת לפני בהמה מותר לתת לפניה בשבת וכן תרתי קמי תרתי האוכלות באבוס אחד:

אבל תלתא קמי תרתי. הואיל ובחול לא יהיב להו כי האי הוי טרחא דלא צריך וכ''ש תרתי קמי חדא:

אמרית קמיה רבי. רבי לוי משתעי דהוא אמר קדם רבי על הנך אינשי דגבלין שתיתא:

מדר' יוסי בר יהודה. בר פלוגתיה דהוה שרי לעיל אף בעבה ועל ידי שינוי והיו נוהגין כמותו:

האי מאן דבחד בשבא. הנולד באחד בשבת:

יהא גבר ולא חדא ביה. יהא אדם שלם במדה אחת יהא ולא אחת בו ממדה אחרת ולקמן מפרש לה ואזיל:

והוא ריש גנבי. דמאן דבחד בשבא יהא ראש כמו שהיום ראש למעשה בראשית מיהו שמע מינה דנולדים בו צדיקים ורשעים:

דאיפליגו מיא. כך הוא יבדל מכל אדם:

זנאי. נואף:

דאיברו ביה עשבים. דכתי' (בראשי' א) תדשא הארץ והוא דבר שפרה ורבה מאד וממהר לגדל ולצמוח דהוא ענין פריצות אשווי''א {אישויי''ר:

לסטות מהדרך, לחרוג מהקו, לפרוץ גדר} בלע''ז [ל''א] דלא כתיב למינהו בעשבים בצוויים (ועוד) שיוצאין בערבוביא ויונקין זו מזו:

ונהיר. זיותן:

דאיתלו ביה מאורות. וכתיב ותורה אור:

דאיברו ביה דגים ועופות. שאין טורחין לאוכלין אלא ניזונים בחסדו של הקב''ה:

חזרן. מחזר אחר מצות:

חזרן במצות. שכן דרך ע''ש לחזר אחר מצות שבת:

וקדישא רבה יתקרי שיהא פרוש וקדוש דכתיב (שמות כ) ויקדשהו:

אמר להו רבי חנינא. לתלמידים שקראו פנקסו של ר' יהושע:

מזל שעה. ז' מזלות הן המשמשין את השעות חנכ''ל שצ''ם חמה היינו חמה ממש והוא אחד מן המזלות וכן לבנה והשאר הוויין כוכבים:

זיותן. כשמש המאיר:

אכיל מדיליה. כשמש שאינו מסיג גבול רעהו למשול בלילה:

ורזוהי גליין. אין לו רשות לכסות סודו ונסתרותיו אלא כשמש הזה שהוא פומבי לכל:

דתלי ביה נורא. אש תלוי באותו מזל יצר של תשמיש בוער כתנור:

מזל כוכב הוא סופר של מזל חמה לכתוב דרך הילוכו ותקופותיו ומצוי אצלו תמיד:

סביל מרעין. כלבנה זו שמתנוונה והולכת:

בנאי וסתיר. כלבנה זו שגדילה ומתמעטת:

אכיל לא דיליה. כלבנה המסגת גבול החמה למשול אף ביום:

ורזוהי כסיין. כלבנה שאינה מאירה:

דבשבתאי. מזל כוכב ששמו שבתאי:

בטלין. כמו לא ישבותו (בראשיח ח):

צדקן במצות. צדקה לעניים דקרי ליה מצוה (בכל) לשון אגדה:

גנבא. ליסטים ההורג נפשות:

אומנא. מקיז דם:

עניש. בני אדם העוברין על דבריו:

מזל מחכים. לפי המזל היא החכמה כדאמר דבחמה נהיר וחכים ויש מזל לישראל שאין תפלה וצדקה משנה את המזל:

אין מזל לישראל. דעל ידי תפלה וזכות משתנה מזלו לטובה:

איצטגנינות. חכמת המזלות:

צא מאיצטגנינותיך. היינו דכתיב ויוצא אותו החוצה חוץ מאיצטגנוניתו:

(רש"י)


רבי יוסי ברבי יהודה היא.

והני מילי - הוא דמשני.

היכי משני?

אמר רב חסדא: על יד על יד.

ושוין שבוחשין את השתית בשבת ושותים זיתום המצרי.

והאמרת אין גובלין לא קשיא, הא - בעבה, הא - ברכה.

והני מילי - הוא דמשני.

היכי משני?

אמר רב יוסף: בחול נותן את החומץ ואחר כך נותן את השתית, בשבת - נותן את השתית ואחר כך נותן את החומץ.

לוי בריה דרב הונא בר חייא אשכחיה לגבלא דבי נשיה דקא גביל וספי ליה לתוריה, בטש ביה.

אתא אבוה אשכחיה, אמר ליה: הכי אמר אבוה דאמך משמיה דרב, ומנו - רבי ירמיה בר אבא: גובלין ולא מספין.

ודלא לקיט בלישניה - מהלקיטין ליה.

והני מילי - הוא דמשני.

היכי משני?

אמר רב יימר בר שלמיא משמיה דאביי: שתי וערב.

והא לא מערב שפיר - אמר רב יהודה: מנערו לכלי.

כתיב אפינקסיה דזעירי: אמרית קדם רבי, ומנו - רבי חייא, מהו לגבל?

אמר: אסור.

מהו לפרק?

- אמר: מותר.

אמר רב [מנשיא]: חד קמי חד, תרי קמי תרי - שפיר דמי, תלתא קמי תרי - אסור.

רב יוסף אמר: קב ואפילו קביים.

עולא אמר: כור ואפילו כוריים.

כתיב אפינקסיה דלוי: אמרית קדם רבי, ומנו - רבינו הקדוש, על דהוו גבלין שתיתא בבבל, והוה צוח רבי, ומנו - רבינו הקדוש, על דהוו גבלין שתיתא, ולית דשמיע ליה, ולית חילא בידיה למיסר - מדרבי יוסי ברבי יהודה.

כתיב אפינקסיה דרבי יהושע בן לוי: האי מאן דבחד בשבא - יהי גבר ולא חדא ביה.

מאי [ולא חדא ביה]?

אילימא ולא חד לטיבו - והאמר רב אשי: אנא בחד בשבא הואי אלא - לאו חדא לבישו, והאמר רב אשי: אנא ודימי בר קקוזתא הוויין בחד בשבא, אנא - מלך, והוא - הוה ריש גנבי - אלא: אי כולי לטיבו, אי כולי לבישו.

(מאי טעמא - דאיברו ביה אור וחושך?)

האי מאן דבתרי בשבא - יהי גבר רגזן.

מאי טעמא - משום דאיפליגו ביה מיא.

האי מאן דבתלתא בשבא - יהי גבר עתיר, וזנאי יהא.

מאי טעמא - משום דאיברו ביה עשבים.

האי מאן דבארבעה בשבא - יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא - משום דאיתלו ביה מאורות.

האי מאן דבחמשה בשבא - יהי גבר גומל חסדים.

מאי טעמא - משום דאיברו ביה דגים ועופות.

האי מאן דבמעלי שבתא - יהי גבר חזרן, אמר רבי נחמן בר יצחק: חזרן במצות.

האי מאן דבשבתא יהי - בשבתא ימות, על דאחילו עלוהי יומא רבא דשבתא.

אמר רבא בר רב שילא: וקדישא רבא יתקרי.

אמר להו רבי חנינא: פוקו אמרו ליה לבר ליואי: לא מזל יום גורם, אלא מזל שעה גורם.

האי מאן דבחמה יהי גבר זיותן, יהי אכיל מדיליה ושתי מדיליה, ורזוהי גליין.

אם גניב - לא מצלח.

האי מאן דבכוכב נוגה יהי גבר עתיר וזנאי יהי, מאי טעמא - משום דאיתיליד ביה נורא.

האי מאן דבכוכב יהי גבר נהיר וחכים, משום דספרא דחמה הוא.

האי מאן דבלבנה יהי גבר סביל מרעין, בנאי וסתיר, סתיר ובנאי, אכיל דלא דיליה ושתי דלא דיליה, ורזוהי כסיין, אם גנב - מצלח.

האי מאן דבשבתאי יהי גבר מחשבתיה בטלין, ואית דאמרי: כל דמחשבין עליה בטלין.

האי מאן דבצדק יהי גבר צדקן, אמר רבי נחמן בר יצחק: וצדקן במצות.

האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא.

אמר רבי אשי: אי אומנא, אי גנבא, אי טבחא, אי מוהלא.

אמר רבה: אנא במאדים הואי - אמר אביי מר נמי עניש וקטיל.

איתמר, רבי חנינא אומר: מזל מחכים, מזל מעשיר, ויש מזל לישראל.

רבי יוחנן אמר: אין מזל לישראל.

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה, דאמר רבי יוחנן: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר (ירמיהו י) כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו ומאתות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה, גויים יחתו, ולא ישראל.

ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב: מניין שאין מזל לישראל - שנאמר (בראשית טו) ויוצא אתו החוצה.

אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם (בראשית טו) בן ביתי יורש אתי.

אמר לו: לאו, (בראשית טו) כי אם אשר יצא ממעיך.

אמר לפניו: רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי ואיני ראוי להוליד בן.

אמר ליה: צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל.

מאי דעתיך -



  שבת  פרק  עשרים וארבע   מי שהחשיך  ( קנו· )       Shabbath 156a  ❃