(רש"י)

טבי. שם האיש:

רישבא. פורס נשבין לצוד חיה ועוף:

גידולי תרומה. אם זרעה ואפי' דבר שזרעו כלה כגון תבואה וקטנית:

תרומה טהורה ביד ישראל. ועינו צרה ליתנה לכהן וזורעה לבטלה מתורת תרומה:

אי דחשידי להכי אפרושי נמי לא ליפרשו. אלא חטה אחת מן הכרי כדשמואל ומדאפרשו ש''מ לא חשידי:

משום תרומה טמאה ביד כהן. שאסורה באכילה ובא לזורעה וגזור שתהא בשמה הראשון והרי היא תרומה טמאה דחיישינן דילמא משהי לה עד זמן זריעה ואתי למיכל בטומאתה:

נותן כיסו לנכרי. ולא יטלטלנו פחות פחות מד' אמות:

סנוותאה. שם מקום:

ובנותיהן. במס' ע''ז פרכינן בנותיהן דאורייתא נינהו:

כולן מי''ח דברים הן. והא כולהו חדא היא דגזרו על פיתן משום שמנן ועל שמנן כו' כדלקמן:

הניחא לר''מ. דמנו להו להא דמניח כלים תחת הצינור הוו להו י''ח ט' דפסלי תרומה ואין קורין ואין פולין הא חדסר פשו להו ז' צינור ומרדע ובנות כותים ובוצר וגידולי תרומה ונותן כיסו ופיתן ושמנן חדא:

איכא הא. דמוסיף רב יצחק אדאבימי על דבר אחר משום ד''א:

ועל בנותיהן משום ד''א. ע''ז ועוד גזרו על ד''א שלא הוזכר כאן:

שמטמא בזיבה. ואפילו אינו זב:

אוכלין וכלים שנטמאו במשקין חדא חשיב להו:

מתני' סמנין. לצבע:

כרשינין. למאכל בהמה בינ''א {ויצי''ש:

בקיה (צמח ממשפחת הקטניות)} בלע''ז:

וב''ה מתירין. משנתן את המים מבעוד יום:

אונין. ארישב''א {רישטי''ש:

אגודות פשתן} והן אגודות של פשתן מנופץ ונותנין אותו בקדרה לתנור ומתלבן:

שיהבילו. שיתחממו:

העין. הצבע שיקלוט מבעוד יום:

מתירין. לתתה מבעו''י והיא קולטת כל הלילה:

ולא טוענין עמו. על החמור:

ולא מגביהין עליו. משאוי על כתיפו דנראה כמסייעו להוליך בשבת:

אלא כדי שיגיע למקום קרוב. כלומר שיהא המקום קרוב שיוליכנו שם מבעו''י:

(רש"י)


טבי רישבא אמר שמואל: אף גידולי תרומה תרומה בו ביום גזרו.

מאי טעמא?

- אמר רבי חנינא: גזירה משום תרומה טהורה ביד ישראל.

אמר רבא: אי דחשידי להכי - אפרושי נמי לא ליפרשו (אלא אמר רבא: ישראל) כיון דאפשר למעבד חטה אחת כדשמואל, ולא קעביד - הימוני מהימני.

אלא: גזירה משום תרומה טמאה ביד כהן, דילמא משהי לה גביה ואתי לידי תקלה.

ואידך?

אמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: אף מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי - בו ביום גזרו.

ואידך?

אמר באלי אמר אבימי סנוותאה: פתן ושמנן ויינן ובנותיהן - כולן משמונה עשר דבר הן.

הניחא לרבי מאיר, אלא לרבי יוסי שבסרי הויין - איכא הא דרב אחא בר אדא, דאמר רב אחא בר אדא אמר רבי יצחק: גזרו על פתן משום שמנן, ועל שמנן משום יינן.

על פתן משום שמנן מאי אולמיה דשמן מפת?

- אלא: גזרו על פתן ושמנן משום יינן, ועל יינן משום בנותיהן, ועל בנותיהן משום דבר אחר, ועל דבר אחר משום דבר אחר.

מאי דבר אחר?

- אמר רב נחמן בר יצחק: גזרו על תינוק נכרי שמטמא בזיבה, שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור.

אי הכי לרבי מאיר נמי, תשסרי הויין - אוכלין וכלים שנטמאו במשקין בחדא חשיב להו

משנה:

בית שמאי אומרים: אין שורין דיו וסמנים וכרשינין אלא כדי שישורו מבעוד יום, ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים: אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום, ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין, ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים: אין פורסין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום, ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים: אין מוכרין לנכרי, ואין טוענין עמו, ואין מגביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב, ובית הלל מתירין.

בית שמאי אומרים: אין נותנין עורות לעבדן, ולא כלים לכובס נכרי אלא כדי שיעשו מבעוד יום, ובכולן בית הלל מתירין עם



  שבת  פרק  ראשון   יציאות השבת  ( יז: )       Shabbath 17b  ❃