(רש"י)

אסרו. אגודה של לולב:

בעבותים. בהדס שהוא עבות של ג' בדין קליעה:

עד קרנות. הרי הוא לכם כמתן דמים שבקרנות המזבח:

איסור לחג. אגודה לחג:

באכילה ושתיה. שקורא לחג עונג במאכל ומשתה ויש אומרים יום שלאחר החג. בעבותים בהמות עבות ושמנות:

כל המצות. כגון קרשי המשכן ועמודים ולולב והדס וערבה:

דרך גדילתן. התחתון למטה והעליון למעלה:

שמעמידין את ציפוין. הציפוין של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב כדכתיב (שמות כו) ואת הקרשים תצפה זהב ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש שיעמוד מאיליו:

אבד סיברם. משנגנז אהל מועד בטל לו עולמית:

סכויים. תוחלתם ומבטם כדמתרגמינן הבט נא (בראשית טו) איסתכי כען לשמיא:

לפטור. בזכותי אני סובל כל עונותיהם ופוטרן מן הדין:

יותם בן עוזיהו. צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב (מלכים ב טו) ויותם (בנו) שופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו:

ועד סופו. עד שיכלה העולם:

ראיתי בני עלייה והן מועטין. רואה אני לפי מעשה הבריות שבני עלייה כת המקבלין פני שכינה מועטים הם:

סביב שמנה עשר אלף. סיפיה דקרא ה' שמה דאע''ג דבירושלים שלעתיד לבא כתיב קרא דרשינן לי' נמי להכי דמקום ששכינה שמה סובבין אותו שמנה עשר אלף והם הצדיקים הנתונים לפנים ממלאכי כי השרת שנא' (במדבר כג) כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל ואומר (ישעיה כג) ליושבים לפני ה' יהיה סחרה ואומר (שם ל) והיו עיניך רואות את מוריך:

אספקלריא. מחיצה שחוצצת ביניהם לשכינה:

מאירה. כמראה זו שרואין בה ויש צדיקים שאין מאירה להם כל כך ואין יכולין לראות ממש. אשרי כל חוכי לו. המחכים לכת שהוא כמנין לו:

בבר. ברשות:

דעיילי בלא בר. בלא רשות מועטים הן ובהנהו קאמר אני ובני מהם:

בשעת פטירתן. אמתניתין קאי:

יופי לך. היופי הזה אנו עושין לך שאתה מכפר עלינו:

ליה ולך. אנו עושין את הכבוד הזה:

ליה אנו מודים. שהוא אלהינו:

ולך אנו משבחים. שאתה חביב לפניו לכפר עלינו מודים לאו לשון הוד אלא לשון תודה שאנו מודים בו ולא כופרים:

ר' לוי אומר כתמר. טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה לאו מקרא נפיק אלא סברא שהוא סימן יפה לקילוסן של ישראל:

אין לו אלא לב אחד. כעין מוח יש בו כגון בעץ האגוז והגפן ואין לו אלא בעץ האמצעי הזקוף ועולה וגדל למעלה ולא בחריותיו ומכבדותיו:

סוכה שבעה. לברכה:

ולולב יום אחד. ואע''פ שניטל כל שבעה זכר למקדש אין מברכין בו אלא יום ראשון שהוא מן התורה:

נקוט דרבה בר בר חנה בידך. דאמר סוכה שבעה ולא דרב יהודה אמר שמואל דאמר סוכה יום אחד:

דכולהו אמוראי. משמיה דר' יוחנן קיימי כוותיה בסוכה ושמואל ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן כן מצאתי ביסודו של רבינו יעקב:

(רש"י)


אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח.

אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי, ורבי יוחנן משום רבי שמעון המחוזי משום רבי יוחנן המכותי: כל העושה איסור לחג באכילה ושתיה - מעלה עליו הכתוב כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר אסרו חג בעבתים עד קרנות המזבח.

אמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: כל המצות כולן אין אדם יוצא בהן אלא דרך גדילתן, שנאמר (שמות כו) עצי שטים עמדים.

תניא נמי הכי: עצי שטים עמדים - שעומדים דרך גדילתן.

דבר אחר: עמדים - שמעמידין את ציפוין.

דבר אחר: עמדים - שמא תאמר אבד סיברם ובטל סיכויין, תלמוד לומר עצי שטים עמדים שעומדים לעולם ולעולמי עולמים.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן - אני ובני מהן, אם מאה הם - אני ובני מהן, אם שנים הן - אני ובני הן.

- ומי זוטרי כולי האי?

והא אמר רבא: תמני סרי אלפי דרא הוה דקמיה קודשא בריך הוא, שנאמר (יחזקאל מח) סביב שמונה עשר אלף לא קשיא: הא דמסתכלי באספקלריא המאירה, הא - דלא מסתכלי באספקלריא המאירה.

ודמסתכלי באספקלריא המאירה מי זוטרי כולי האי?

והא אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל) אשרי כל חוכי לו - ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו - לא קשיא: הא - דעיילי בבר, הא - דעיילי בלא בר.

בשעת פטירתן מה הן אומרים וכו'.

והא קא משתתף שם שמים ודבר אחר, ותניא: כל המשתף שם שמים ודבר אחר נעקר מן העולם, שנאמר (שמות כב) בלתי לה' לבדו - הכי קאמר: ליה אנחנו מודים ולך אנו משבחין, ליה אנחנו מודים, ולך אנו מקלסין.

כמעשהו בחול.

אמר רב הונא: מאי טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה - דכתיב (ויקרא כג) כפת - שנים, אחת ללולב ואחת למזבח.

ורבנן אמרי: כפת כתיב.

רבי לוי אומר: כתמר, מה תמר זה אין לו אלא לב אחד - אף ישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים.

אמר רב יהודה אמר שמואל: לולב שבעה, וסוכה יום אחד.

מאי טעמא?

לולב דמפסקי לילות מימים - כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא, סוכה דלא מפסקי לילות מימים - כולהו שבעה כחד יומא אריכא דמו.

ורבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: סוכה שבעה, ולולב יום אחד.

מאי טעמא?

סוכה דאורייתא - שבעה, לולב דרבנן - סגי ליה בחד יומא.

כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד זה ואחד זה שבעה.

אמר רב יוסף: נקוט דרבה בר בר חנה בידך, דכולהו אמוראי קיימי כוותיה בסוכה.

מתיבי:



  סוכה  פרק  רביעי   לולב וערבה  ( מה: )       Sukkah 45b  ❃