(רש"י)

וספדה הארץ. בנבואת זכריה ומתנבא לעתיד שיספדו על משיח בן יוסף שנהרג במלחמת גוג ומגוג וכתיב משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד שאפי' בשעת הצער צריך להבדיל אנשים מנשים:

שעסוקין בהספד. באותה שעה והמצטער אינו מיקל ראשו מהר ועוד שאין יצר הרע שולט כדקאמר קרא והסירותי את לב האבן ולקמן אמר שהקב''ה שוחטו כו' אמרה תורה כו':

כאן שעסוקין בשמחה. וקרובה לקלות ראש ועוד שיצה''ר שולט עכשיו לא כל שכן:

והביטו אלי את אשר דקרו. יסתכלו בהרוג שלפניהם:

וספדו עליו כמספד על היחיד. כאדם המספיד על בן יחיד שהיה לו ומת:

צדיקים בוכים. שנזכרים בצערם שהיה להם לכבוש הרשע הזה בחייהם:

כי יפלא בעיני וגו'. סיפיה דקרא גם בעיני יפלא:

של בוכיא. עכביש שקורין איריני''א:

ולבסוף. משאדם נמשך אחריו מעט מתגבר והולך בו:

מושכי העון בחבלי השוא. בתחלה היו מביאין אותו עליהם ע''י חבלים שאינן של כלום:

וכעבות העגלה. חבל עבה שקושרין בו את הפרה למחרישה:

אספרה על חוק. אספר דבר זה להיות לחק ולזכרון:

היום ילדתיך. היום אגלה לבריות שבני אתה:

אם רעב שנאך. יצרך הרע רעב ותאב לעבירה:

האכילהו לחם. הטריחהו במלחמתה של תורה דכתיב לכו לחמו בלחמי (משלי ט):

השקהו מים. תורה דכתיב בה הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה):

ישלימנו לך. שיהא שלם יצרך עמך ואוהבך ואל ישיאך לחטוא וליאבד מן העולם:

הצפוני. כדמפרש צפון בלבו של אדם:

פניו אל הים הקדמוני. המקדש הראשון שהוא כים שהיו הכל נקבצים שם כים שכל הנחלים הולכים אליו:

ועלה באשו וצחנתו. ומפני שהעלה באשה וסרחון שהניח האומות ונתגרה בישראל:

נקדים וניזיל באורחא. נשכים בהשכמה קודם היום השכמה קרי קדמותא בש''ס:

כי הוו פרשי מהדדי. שהיו משתי עיירות והגיעו לפרשת דרכים פירש זה לכאן וזו לכאן:

אורחא רחיקא. דרך רחוקה היא בין שתי מקומותינו ואי אפשינו עוד לילך יחד:

וצוותין בסימא. אילו היינו יכולים לילך בדרך אחד היה נעים צוות שלנו:

אי מאן דסני לי. אם היה שונאי מתייחד עם האשה לא הוה מצי אוקומי אנפשיה מלחטוא ועל עצמו היה אומר:

תלא נפשיה. נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער:

(רש"י)


וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד.

אמרו: והלא דברים קל וחומר.

ומה לעתיד לבא - שעוסקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהם - אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, עכשיו שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהם - על אחת כמה וכמה.

הא הספידא מאי עבידתיה?

פליגי בה רבי דוסא ורבנן.

חד אמר: על משיח בן יוסף שנהרג, וחד אמר: על יצר הרע שנהרג.

בשלמא למאן דאמר על משיח בן יוסף שנהרג - היינו דכתיב (זכריה יב) והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עליו כמספד על היחיד.

אלא למאן דאמר על יצר הרע שנהרג - האי הספידא בעי למעבד?

שמחה בעי למעבד אמאי בכו?

- כדדרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקדוש ברוך הוא ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים.

צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה.

הללו בוכין, והללו בוכין.

צדיקין בוכין ואומרים: היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה ורשעים בוכין ואומרים: היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה ואף הקדוש ברוך הוא תמה עמהם, שנאמר (זכריה ח) כה אמר ה' צבאות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא.

אמר רבי אסי: יצר הרע, בתחילה דומה לחוט של בוכיא, ולבסוף דומה כעבותות העגלה, שנאמר (ישעיהו ה) הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה.

תנו רבנן: משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו, אומר לו הקדוש ברוך הוא: שאל ממני דבר ואתן לך, שנאמר (תהלים ב) אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך.

וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג, אומר לפניו: רבונו של עולם, איני מבקש ממך אלא חיים.

אומר לו: חיים, עד שלא אמרת - כבר התנבא עליך דוד אביך שנאמר (תהלים כא) חיים שאל ממך נתתה לו וגו'.

דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע.

הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר (בראשית ח) כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

משה קראו ערל, שנאמר (דברים י) ומלתם את ערלת לבבכם.

דוד קראו טמא שנאמר (תהלים נא) לב טהור ברא לי אלהים - מכלל דאיכא טמא.

שלמה קראו שונא, שנאמר (משלי כה) אם רעב שנאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וה' ישלם לך, אל תקרי ישלם לך אלא ישלימנו לך.

ישעיה קראו מכשול, שנאמר (ישעיהו נז) סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי.

יחזקאל קראו אבן, שנאמר (יחזקאל לו) והסרתי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר.

יואל קראו צפוני, שנאמר (יואל ב) ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

תנו רבנן: ואת הצפוני ארחיק מעליכם - זה יצר הרע, שצפון ועומד בלבו של אדם והדחתיו אל ארץ ציה ושממה - למקום שאין בני אדם מצויין להתגרות בהן את פניו אל הים הקדמוני - שנתן עיניו במקדש ראשון והחריבו והרג תלמידי חכמים שבו וסופו אל הים האחרון - שנתן עיניו במקדש שני והחריבו, והרג תלמידי חכמים שבו ועלה באשו ותעל צחנתו - שמניח אומות העולם ומתגרה בשונאיהם של ישראל כי הגדיל לעשות - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם.

כי הא, דאביי שמעיה לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים וניזיל באורחא.

אמר: איזיל אפרשינהו מאיסורא.

אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא.

כי הוו פרשי מהדדי שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא.

אמר אביי: אי מאן דסני לי הוה - לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה.

אזל, תלא נפשיה בעיבורא דדשא, ומצטער.

אתא ההוא סבא, תנא ליה: כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו.

אמר רבי יצחק: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, שנאמר (בראשית ו) רק



  סוכה  פרק  חמישי   החליל  ( נב· )       Sukkah 52a  ❃