(רש"י)

מתני' אינו רשאי לבטל. אלא או יגרשנה או ישא אחרת עמה:

מותרת לינשא לאחר. ולא אמרינן עקרה היא דשמא הראשון לא זכה ליבנות ממנה:

גמ' מקץ עשר שנים. בא על הגר והאי דלא נסיב לה בהנך שני קמאי עד שלא בא לארץ כנען שהיו שנים מרובות בפדן ארם ללמדך שאין ישיבת חוצה לארץ עולה לו דלמא משום עון חוצה לארץ הם עקורים:

לפיכך. הואיל וקא חזינן שאין ישיבת חוצה לארץ מן המנין דתלינן בכל דבר המונען מן ההריון חלה הוא או חלתה היא כו':

ולילף מיצחק. ששהה עשרים שנה ולא נשא אחרת:

עקור היה. ויודע שמחמת עצמו הוא ולקמן נפקא לן דעקור היה:

אברהם נמי עקור היה. כדאמרינן לקמן והיכי ילפת מיניה:

ההוא מיבעי ליה כו'. כלומר יצחק עקור היה משום הכי לא נסיב אחריתי וקרא דיצחק בן ששים שנה לא יתירא הוא דתימא להכי כתביה רחמנא למיגמר מיניה שהיית עשרים שנה דההוא מיבעי ליה כו' אבל מקץ עשר שנים דאברהם אע''ג דעקור הוה ילפינן מיניה דאי לאו לדרשא למאי הלכתא קאשמעינן קרא מקץ עשר שנים:

לייחס בהן. לידע שנותיו של יעקב בן כמה שנים היה כשהלך לבית עבר וכשעמד על הבאר ובשלהי גמרא דמגילה (דף יז.) מפרש לה והאי קרא דיצחק בן ששים שנה מייתי ליה התם דילפינן מיניה דגדול תלמוד תורה מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם:

ויעתר להם מיבעי ליה. בשלמא אי אמרת תפלת יצחק על אשתו היתה היינו דכתיב ויעתר לו כמו שהיה מתפלל עליה ותהר רבקה אשתו אלא אי אמרת על עצמו היה מתפלל ולנוכח אשתו משמע ששניהם היו צועקים זה מול זה ויעתר להם מיבעי ליה:

לפי שאינו דומה. תפלתו שהיה צדיק בן צדיק לתפלתה שהיתה צדקת בת רשע לפיכך תלה בו הכתוב:

עתר. פל''א {פיל''א:

את-חפירה [על-פי רוב, רש''י מפרש את ''עתר'' - פורק''א:

קלשון, ופיל''א - פירוש של רחת. הפירוש מפתיע במיוחד כשמעיינים בדברי התלמוד כאן]} בלע''ז:

(רש"י)


מלמד, שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושני רבבות מישראל, הרי שהיו ישראל שני אלפים ושני רבבות חסר אחד, וזה לא עסק בפריה ורביה, לא נמצא זה גורם לשכינה שתסתלק מישראל?

אבא חנן אמר משום רבי אליעזר: חייב מיתה, שנאמר: (במדבר ג') ובנים לא היו להם, הא היו להם בנים לא מתו.

אחרים אומרים: גורם לשכינה שתסתלק מישראל, שנאמר: (בראשית י"ז) להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך, בזמן שזרעך אחריך - שכינה שורה, אין זרעך אחריך - על מי שורה?

על העצים ועל האבנים?

משנה:

נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל.

גירשה - מותרת לינשא לאחר, ורשאי השני לשהות עמה י' שנים.

ואם הפילה - מונה משעה שהפילה.

גמרא:

ת"ר.

נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - יוציא ויתן כתובה, שמא לא זכה להבנות ממנה.

אע"פ שאין ראיה לדבר - זכר לדבר: (בראשית ט"ז) מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען - ללמדך, שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין.

לפיכך, חלה הוא או שחלתה היא, או שניהם חבושים בבית האסורים - אין עולין לו מן המנין.

א"ל רבא לרב נחמן: ולילף מיצחק, דכתיב: (בראשית כ"ה) ויהי יצחק בן ארבעים שנה בקחתו את רבקה וגו', וכתיב: (בראשית כ"ה) ויצחק בן ששים שנה בלדת אותם א"ל: יצחק עקור היה.

א"ה, אברהם נמי עקור היה ההוא מיבעי ליה לכדר' חייא בר אבא, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן: למה נמנו שנותיו של ישמעאל?

כדי לייחס בהן שנותיו של יעקב.

אמר רבי יצחק: יצחק אבינו עקור היה, שנאמר: (בראשית כ"ה) ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו, על אשתו לא נאמר אלא לנוכח, מלמד ששניהם עקורים היו.

א"ה, ויעתר לו - ויעתר להם מיבעי ליה לפי שאינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע.

א"ר יצחק: מפני מה היו אבותינו עקורים?

מפני שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.

א"ר יצחק: למה נמשלה תפלתן של צדיקים כעתר?

מה עתר זה מהפך התבואה ממקום למקום, כך תפלתן של צדיקים מהפכת מדותיו של הקב"ה ממדת רגזנות למדת רחמנות.

אמר רבי אמי: אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר: (ישעיהו נ"א) הביטו אל צור



  יבמות  פרק  שישי   הבא על יבמתו  ( סד· )       Yevamoth 64a  ❃