סנהדרין  פרק  ראשון   דיני ממונות בשלשה  ( ו: )       Sanhedrin 6b  ❃

נגמר הדין - אי אתה רשאי לבצוע.

(סרמ"ש בנק"ש סימן).

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע, וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י') בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א') כי המשפט לאלהים הוא, וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.

רבי אליעזר אומר: הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה והפריש ממנה חלה, כיצד מברך?

אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר: ובוצע ברך נאץ ה'.

רבי מאיר אומר: לא נאמר בוצע אלא כנגד יהודה, שנאמר (בראשית ל"ז) ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרג את אחינו, וכל המברך את יהודה - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר: ובצע ברך נאץ ה'.

רבי יהושע בן קרחה אומר: מצוה לבצוע, שנאמר: (זכריה ח') אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם.

והלא במקום שיש משפט - אין שלום, ובמקום שיש שלום - אין משפט.

אלא איזהו משפט שיש בו שלום - הוי אומר: זה ביצוע.

וכן בדוד הוא אומר (שמואל ב' ח') ויהי דוד עושה משפט וצדקה, והלא כל מקום שיש משפט - אין צדקה, וצדקה - אין משפט, אלא איזהו משפט שיש בו צדקה - הוי אומר: זה ביצוע, אתאן לתנא קמא.

דן את הדין, זיכה את הזכאי וחייב את החייב, וראה שנתחייב עני ממון ושלם לו מתוך ביתו - זה משפט וצדקה, משפט - לזה, וצדקה - לזה, משפט לזה - שהחזיר לו ממון, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו.

(וכן בדוד הוא אומר: ויהי דוד עשה משפט וצדקה לכל עמו, משפט לזה - שהחזיר לו את ממונו, וצדקה לזה - ששילם לו מתוך ביתו).

קשיא ליה לרבי: האי לכל עמו?

לעניים מיבעי ליה אלא (רבי אומר:) אף על פי שלא שילם מתוך ביתו זהו משפט וצדקה, משפט לזה, וצדקה לזה.

משפט לזה - שהחזיר לו ממונו, וצדקה לזה - שהוציא גזילה מתחת ידו.

רבי שמעון בן מנסיא אומר: שנים שבאו לפניך לדין, עד שלא תשמע דבריהן, או משתשמע דבריהן ואי אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו.

משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה רשאי לומר להן: צאו ובצעו.

שנאמר (משלי יז) פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש, קודם שנתגלע הריב - אתה יכול לנטשו, משנתגלע הריב - אי אתה יכול לנטשו.

(וריש לקיש) (מסורת הש"ס: נ"א - ר' יהושע בן לקיש, נ"א - ר' יהודה בן לקיש) אמר: שנים שבאו לדין, אחד רך ואחד קשה, עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהן ואין אתה יודע להיכן דין נוטה - אתה רשאי לומר להם: אין אני נזקק לכם.

שמא נתחייב חזק ונמצא חזק רודפו.

משתשמע דבריהן ואתה יודע להיכן הדין נוטה - אי אתה יכול לומר להן איני נזקק לכם, שנאמר (דברים א') לא תגורו מפני איש.

רבי יהושע בן קרחה אומר: מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר, מניין שלא ישתוק - שנאמר לא תגורו מפני איש, רבי חנין אומר: לא תכניס דבריך מפני איש.

ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין, ולפני מי הן מעידין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר (דברים י"ט) ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה'.

ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין, ולפני מי הן דנין, ומי עתיד ליפרע מהן, שנאמר (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל.

וכן ביהושפט הוא אומר (דברי הימים ב' י"ט) ויאמר אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי (אם) לה', שמא יאמר הדיין מה לי בצער הזה - תלמוד לומר עמכם בדבר משפט - אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות.

היכי דמי גמר דין?

אמר רב יהודה אמר רב: איש פלוני אתה חייב, איש פלוני אתה זכאי.

אמר רב: הלכה כרבי יהושע בן קרחה.

- איני?

והא רב הונא תלמידיה דרב הוה, כי הוה אתו לקמיה דרב הונא, אמר להו: אי דינא בעיתו אי פשרה בעיתו.

- מאי מצוה נמי דקאמר רבי יהושע בן קרחה -

(Mnemonic: Sarmash Bankash).(1)

R`Eliezer the son of R`Jose the Galilean says: It is forbidden to arbitrate in a settlement, and he who arbitrates thus offends, and whoever praises such an arbitrator [bozea'] contemneth the Lord, for it is written, He that blesseth an arbiter [bozea'], contemneth the Lord.(2)

But let the law cut through the mountain,(3) for it is written, For the judgment is God's.(4)

And so Moses's motto was: Let the law cut through the mountain.

Aaron, however, loved peace and pursued peace and made peace between man and man, as it is written, The law of truth was in his mouth, unrighteousness was not found in his lips, he walked with Me in peace and uprightness and did turn many away from iniquity.(5)

R`Eliezer says: If one stole a se'ah [a measure] of wheat, ground and baked it and set apart the Hallah,(6) what benediction can he pronounce?

This man would not be blessing, but contemning, and of him it is written, The robber [bozea'] who blesseth, contemneth the Lord.(7)

R`Meir says: This text refers to none but Judah, for it is written, And Judah said to his brethren, What profit [beza'] is it if we slay our brother?(8)

And whosoever praises Judah, blasphemes, as it is written, He who praiseth the man who is greedy of gain [bozea'] contemneth the Lord.(9)

R`Judah B`Korha says: Settlement by arbitration is a meritorious act, for it is written, Execute the judgment of truth and peace in your gates.(10)

Surely where there is strict justice there is no peace, and where there is peace, there is no str justice! But what is that kind of justice with which peace abides? - We must say: Arbitration.(11)

So it was in the case of David, as we read, And David executed justice and righteousness [charity] towards all his people.(12)

Surely where there is strict justice there is no charity, and where there is charity, there is no jus But what is the kind of justice with which abides charity? - We must say: Arbitration.

But the following interpretation of this verse will accord with the First Tanna [who holds arbitration to be prohibited]: In rendering legal judgment, David used to acquit the guiltless and condemn the guilty; but when he saw that the condemned man was poor, he helped him out of his own purse [to pay the required sum], thus executing judgment and charity, justice to the one by awarding him his dues, and charity to the other by assisting him out of his own pocket.

And therefore Scripture says, David practised justice and charity towards all his people.(13)

Rabbi, however, objected to this interpretation, for in that case [he said], the text ought to have read 'towards the poor' instead towards all his people?

Indeed, [he maintained,] even if he had not given assistance out of his own pocket, he would nevertheless have executed justice and charity; justice to the one by awarding him his dues, and charity to the other by freeing him from an ill-gotten thing in his possession.

R`Simeon B`Manasya says: When two come before you for judgment, before you have heard their case, or even afterwards, if you have not made up your mind whither(14) judgment is inclining,(15) you may suggest to them that they should go and settle the dispute amongst themselves.

But if you have already heard their case and have made up your mind in whose favour the verdict inclines, you are not at liberty to suggest a settlement, for it is written: The beginning of strife is as one that letteth out water.

Therefore, leave off contention before the quarrel break out.(16)

Before the case has been laid bare, you may leave off [give up] the contention;(17) after the case has been laid bare, you cannot leave it off.

The view of Resh Lakish(18) is as follows: When two men bring a case before you, one weak [i.e.of small influence], the other strong [of great influence], before you have heard their case, or even after, so long as you are in doubt in whose favour judgment is inclining, you may tell them: 'I am not bound to decide in your case', lest the man of great influence should be found guilty, and use his influence to harass the judge.

But, if you have heard their case and know in whose favour the judgment inclines, you cannot withdraw and say, I am not bound to decide in your case', because it is written: Ye shall not be afraid of the face of any man.(19)

R`Joshua B`Korha says: Whence do we know that a disciple, who is present when his master judges a case and sees a point which would tell in favour of a poor man or against a rich man, should not keep silence?

From the words of the text: Ye shall not be afraid [lo taguru] of the face of any man.(20)

R`Hanin explains this word to mean, 'Ye shall not hold back your words because of anyone.(21)

Further, witnesses should know against whom they are giving evidence, before whom they are giving evidence and who will call them to account [in the event of false evidence].

For it is written: Then both the men, between whom the controversy is, shall stand before the Lord.(22)

Judges should also know whom it is they are judging, before whom they are judging, and who will call them to account [if they pervert justice], as it is written: God standeth in the Congregation of God [in the midst of judges doth He judge].(23)

And thus it is said, concerning Jehoshaphat, He said to the judges, Consider what ye do, for ye judge not for man, but for the Lord.(24)

And lest the judge should say: Why have all this trouble and responsibility?

It is further said: He is with you in giving judgment.(24)

The judge is to be concerned only with what he actually sees with his own eyes.

When is judgment to be regarded as rendered [i.e.at which point is arbitration forbidden]? - Rab Judah, in the name of Rab.

says: On the pronouncement of the words: So and so, thou art guilty; or, so and so, thou art not guilty.

Rab says: the halachah is in agreement with R`Joshua B`Korha [who holds arbitration to be a meritorious act].

How can this be?

Was not R`Huna a disciple of Rab, and yet, when a case was brought to him, he would ask the litigants whether they desired to resort to law or to a settlement?(25)

As to the expression, 'meritorious act which R`Joshua B`Korha uses, he means

(1) Mnemonic device to recollect names of authorities that follow: Jose, Eliezer, Meir, Joshua, Rabbi, Simeon b. Manasya, Judah b. Lakish. Joshua b. Karha. These letters have been chosen because they afford in addition aids to their respective statements, v. Hyman. Toledoth, I, p. 23] gmuc

(2) Ps. X. 3. The root-meaning of is 'to cut'; hence the word translated, 'covetous', is taken in the sense of an arbiter in a compromise, when the difference between two claims is split.

(3) Take its course.

(4) Deut I, 17. And no court has the right to tamper with it.

(5) Mal. II, 6.

(6) Priest's share of the dough. Num XV, 20-21.

(7) Ps. X, 3. Lit. 'he who is greedy of gain etc.' Cf. Prov. I, 19. gmc

(8) , Gen. XXXVII, 26. gmuc

(9) Taking as object of the verb 'who praiseth'.

(10) Zech. VIII, 16.

(11) Because the strict application of the law does not always set both parties at peace.

(12) II Sam. VIII, 15. It is noteworthy that 'charity to the poor', in the usage of Rabbinic speech, is described by Zedakah - a word denoting 'righteousness', 'just doing'.

(13) Ibid.

(14) I.e., In whose favour.

(15) I.e., before the court becomes cognisant of the respective merits of the litigants.

(16) Prov. XVII, 14.

(17) I.e.. suggest a settlement. x"av ,ruxn

(18) Other readings: (a) R. Judah b. Lakish. (b) R. Joshua b. Lakish. V. a.l.

(19) Deut. I, 17.

(20) Ibid. urud, rdt

(21) from 'gather in'. According to the Tosef., and other versions, R. Joshua b. Korha is the author of this interpretation.

(22) Deut. XIX, 17. This refers to the witnesses (cf. Shebu. 30a) .

(23) Ps. LXXXII, 1.

(24) II Chron. XIX, 6.

(25) Hence we see that Rab does not favour R. Joshua b. Korha's opinion, as it is unlikely that R. Huna the disciple would deviate from the ruling of his master.