תענית  פרק  רביעי   בשלשה פרקים  ( כט· )       Taanith 29a  ❃

אנת צבית לחרובי ביתא, ידך אשלימת ליה.

בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ מנלן?

דכתיב (שמות מ') ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן.

ואמר מר: שנה ראשונה עשה משה את המשכן, שניה הקים משה את המשכן ושלח מרגלים, וכתיב (במדבר י') ויהי בשנה השנית בחדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדת, וכתיב (במדבר י') ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים.

אמר רבי חמא בר חנינא: אותו היום סרו מאחרי ה'.

וכתיב (במדבר י"א) והאספסף אשר בקרבו התאוו תאוה וישבו ויבכו גם בני ישראל וגו'.

וכתיב (במדבר י"א) עד חדש ימים, וגו' - דהוו להו עשרין ותרתין בסיון.

וכתיב (במדבר י"ב) ותסגר מרים שבעת ימים - דהוו להו עשרין ותשעה בסיון, וכתיב: (במדבר י"ג) שלח לך אנשים.

ותניא: בעשרים ותשעה בסיון שלח משה מרגלים, וכתיב (במדבר י"ג) וישבו מתור הארץ מקץ ארבעים יום.

- הני ארבעים יום נכי חד הוו - אמר אביי: תמוז דההיא שתא מלויי מליוה, דכתיב (איכה א') קרא עלי מועד לשבר בחורי.

וכתיב (במדבר י"ד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא.

אמר רבה אמר רבי יוחנן: (אותו היום ערב) (מסורת הש"ס: אותה לילה ליל) תשעה באב היה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני קובע לכם בכיה לדורות.

חרב הבית בראשונה - דכתיב (מלכים ב' כ"ה) ובחדש החמישי בשבעה לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עבד מלך בבל ירושלם וישרף את בית ה' וגו', וכתיב (ירמיהו נ"ב) ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה [שנה] למלך נבוכדנאצר מלך בבל בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלם וגו'.

ותניא: אי אפשר לומר בשבעה - שהרי כבר נאמר בעשור, ואי אפשר לומר בעשור - שהרי כבר נאמר בשבעה.

הא כיצד?

בשבעה נכנסו נכרים להיכל, ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני, ותשיעי סמוך לחשיכה הציתו בו את האור, והיה דולק והולך כל היום כולו, שנאמר (ירמיהו ו') אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב.

והיינו דאמר רבי יוחנן: אלמלי הייתי באותו הדור - לא קבעתיו אלא בעשירי, מפני שרובו של היכל בו נשרף.

ורבנן: אתחלתא דפורענותא עדיפא.

ובשניה, מנלן?

דתניא: מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב.

אמרו: כשחרב בית המקדש בראשונה אותו היום ערב תשעה באב היה ומוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתה של יהויריב היתה, והלוים היו אומרים שירה ועומדין על דוכנם.

ומה שירה היו אומרים - (תהלים צ"ד) וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם.

ולא הספיקו לומר יצמיתם ה' אלהינו, עד שבאו נכרים וכבשום, וכן בשניה.

נלכדה ביתר - גמרא.

נחרשה העיר.

תניא: כשחרב טורנוסרופוס הרשע את ההיכל נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה.

בא אותו הגמון ועמד בבית המדרש, ואמר: בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש.

שמע רבן גמליאל, אזל טשא מינייהו.

אזל לגביה בצנעא.

אמר ליה: אי מצילנא לך מייתית לי לעלמא דאתי?

- אמר ליה: הן.

- אמר ליה: אשתבע לי.

אשתבע ליה.

סליק לאיגרא נפיל ומית.

וגמירי, דכי גזרי גזירתא ומית חד מינייהו - מבטלי לגזרתייהו.

יצתה בת קול ואמרה: אותו הגמון מזומן לחיי העולם הבא.

תנו רבנן: משחרב הבית בראשונה נתקבצו כיתות כיתות של פרחי כהונה, ומפתחות ההיכל בידן, ועלו לגג ההיכל ואמרו לפניו: רבונו של עולם הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנים - יהיו מפתחות מסורות לך, וזרקום כלפי מעלה.

ויצתה כעין פיסת יד וקיבלתן מהם, והם קפצו ונפלו לתוך האור.

ועליהן קונן ישעיה הנביא (ישעיהו כ"ב) משא גיא חזיון מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות תשאות מלאה עיר הומיה קריה עליזה חלליך לא חללי חרב ולא מתי מלחמה.

אף בהקדוש ברוך הוא נאמר (ישעיהו כ"ב) מקרקר קר ושוע אל ההר.

משנכנס אב ממעטין בשמחה וכו' אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה,


You desired to destroy the Temple, but I have handed over your hand to Him.(1)

ON THE NINTH OF AB IT WAS DECREED THAT OUR FATHERS SHOULD NOT ENTER THE [PROMISED] LAND.

Whence do we know this?

For it is written, And it came to pass in the first month in the second year, on the first day of the month, that the tabernacle was reared up.(2)

And [regarding this verse] a Master said: In the first year Moses built the Tabernacle, in the second year Moses erected the Tabernacle and sent out spies.

Further it is written.

And it came to pass in the second year, in the second month, on the twentieth day of the month, that the cloud was taken up from over the tabernacle of testimony.(3)

And it is further written, And they set forward from the mount of the Lord three days' journey,(4) and R`Hama B`Hanina explained this means that on that day they turned aside from after the Lord.

And it is further written, And the mixed multitude that was among them fell a-lusting; and the children of Israel also wept on their part etc.(5)

And it is further written, But a whole month etc.(6)

That brings us up to the twenty-second of Sivan.

And it is further written, And Miriam was shut up [without the camp] seven days.(7)

That brings us up to the twenty-ninth of Sivan.

And it is further written, Send thou men.(8)

And it has been taught: Moses sent out spies on the twenty-ninth of Sivan.

And it is further written, Add they returned from spying out the land at the end of forty days.(9)

But is not this forty days less one?(10) - Abaye replied: Tammuz of that year was a full month [of thirty days],(11) for it is written, He hath called a solemn assembly against me to crush my young men.(12)

And it is further written, And all the congregation lifted up their voice, and cried; and the people wept that night.(13)

Rabbah said in the name of R`Johanan: That night was the night of the ninth of Ab.

The Holy One, blessed be He, said to them: You have wept without cause, therefore I will set [this day] aside for a weeping throughout the generations to come.

[ON THE NINTH OF AB] THE TEMPLE WAS DESTROYED THE FIRST TIME.

For it is written, Now in the fifth month, on the seventh day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, a servant of the King of Babylon, unto Jerusalem.

And he burnt the house of the Lord etc.(14)

And it is further written, Now in the fifth month, in the tenth day of the month, which was the nineteenth year of King Nebuchadnezzar, king of Babylon, came Nebuzaradan the captain of the guard, who stood before the king of Babylon into Jerusalem etc.(15)

With reference to this it has been taught: We cannot say that this happened on the seventh, for it has already been stated that it was 'in the tenth'; and we cannot say that this happened on the tenth, for it has already been stated that it was 'on the seventh'.

How then are these dates to be reconciled?

On the seventh the heathens entered the Temple and ate therein and desecrated it throughout the seventh and eighth [of Ab] and towards dusk of the ninth they set fire to it and it continued to burn the whole of that day, as it is said, Woe unto us for the day declineth, for the shadows of the evening are stretched out.(16)

And this is what R`Johanan meant when he said: Had I been alive in that generation I should have fixed [the mourning] for the tenth, because the greater part of the Temple was burnt thereon.

How will the Rabbis then [explain the contradiction]? - The beginning of any misfortune is of greater moment.

AND [THE TEMPLE WAS DESTROYED] THE SECOND TIME.

Whence do we know this?

For it has been taught: Good things come to pass on an auspicious day, and bad things on an unlucky day.

It is reported that the day on which the First Temple was destroyed was the eve of the ninth of Ab, a Sunday, and in a year following the Sabbatical year, and the Mishmar of the family of Jehoiarib(17) were on duty and the Levites were chanting the Psalms standing on the Duchan.(18)

And what Psalm did they recite? - [The Psalm] containing the verse, And He hath brought upon them their own iniquity; and will cut them off in their own evil.(19)

And hardly had they time to say, 'The Lord our God will cut them off',(19) when the heathens came and captured them.

The same thing too happened in the Second Temple.

BETHAR WAS CAPTURED.

This is a tradition.

AND THE CITY WAS PLOUGHED UP.

It has been taught: When Turnus Rufus the wicked destroyed(20) the Temple, R`Gamaliel was condemned to death.

A high officer came and stood up in the Beth-Hamidrash and called out, 'The Nose-man(21) is wanted, the Nose-man is wanted'.

When R`Gamaliel heard this he hid himself.

Thereupon the officer went up secretly to him and said, 'If I save you will you bring me into the world to come? ' He replied: Yes.

He then asked him, 'Will you swear it unto me? ' And the latter took an oath.

The officer then mounted the roof and threw himself down and died.

Now there was a tradition [amongst the Romans] that when a decree is made and one of their own [leaders] dies, then that decree is annulled.(22)

Thereupon a Voice from Heaven was heard declaring, This high officer is destined to enter into the world to come.

Our Rabbis have taught: When the First Temple was about to be destroyed bands upon bands of young priests with the keys of the Temple in their hands assembled and mounted the roof of the Temple and exclaimed, 'Master of the Universe, as we did not have the merit to be faithful treasurers these keys are handed back into Thy keeping'.

They then threw the keys up towards heaven.

And there emerged the figure of a hand and received the keys from them.

Whereupon they jumped and fell into the fire.

It is in allusion to them that the prophet Isaiah laments: The burden concerning the Valley of Vision.

What aileth thee now, that thou art wholly gone up to the house tops, thou that art full of uproar, a tumultuous city, a joyous town?

Thy slain are not slain with the sword, nor dead in battle.(23)

Of the Holy One, blessed be He, also it is said, Kir shouting, and crying at the mount.(24)

WITH THE BEGINNING OF AB REJOICINGS ARE CURTAILED.

Rab Judah the son of R`Samuel B`Shilath said in the name of Rab: Just as with the beginning of Ab rejoicings are curtailed, so with the beginning of Adar rejoicings are increased.


(1) V. Tosaf. ad loc. [Aliter: based on MS.M., I desired to destroy Thy Temple but Thy hand cut it (my hand) off.]

(2) Ex. XL, 17.

(3) Num. X, 11.

(4) Ibid. 33.

(5) Ibid. XI, 4.

(6) Ibid. 20.

(7) Ibid. XII, 15.

(8) Ibid. XIII, 2.

(9) Ibid. 25.

(10) 29-30 Sivan; 1-29 Tammuz; 1-8 Ab (2 + 29 + 8 = 39) .

(11) The additional day brings the figure up to forty. sgun

(12) Lam. I, 15. The word 'an appointed season', festival, is interpreted homiletically as a season appointed for mourning, as the Talmud goes on explaining.

(13) Num. XIV, 1.

(14) II Kings XXV, 8-9.

(15) Jer. LII, 12.

(16) Jer. VI, 4.

(17) V. supra p. 27b.

(18) The platform in the Temple on which the Levites stood when chanting the Psalms.

(19) Ps. XCIV, 23.

(20) Var lec.: 'ploughed'.

(21) Goldschmidt (a.l.) suggests that the Roman officer confused the Hebrew title Nasi with the Latin word, nasus, nose. Hence he called out, oyujv kgc = vir nasi.

(22) They regard the death as a punishment for the evil decree (Rashi) .

(23) Isa. XXII, 1-2. rhe

(24) Ibid. 5. is interpreted as **, God (Malter)